מחברות דרום

יריעות קצרות מקשות על התכרבלות בימי חורף קרים, ולא נותנות מספיק צל בקיץ. קשה למתוח אותן, להתחבא מאחוריהן, או להעמיס עליהן משקל רב מדי. הן אינן סלחניות ללהג מיותר, מגלומניה או אינפלציה של דימויים.  יש משהו בקוצר יריעה שכופה תיכנון טוב, מרוכז, יעיל ומדוייק יותר.

חלק נכבד מזמן המסך של פסטיבל קולנוע דרום מוקדש גם השנה למיניאטורות קולנוע. לצד עשרות סרטי גמר טריים, שהקרנתם מתפרשת על פני השבוע כולו, אפשר למצוא בתכנייה גם את אוסף סרטי "דקה דרום" (יבול הסדנה של דפנה סרינג ודורון צברי), את תוצרי סדנת הוידאו דאנס של מיקי כהן, את הפרק החדש בסדרת האנימציה התיעודית של מסלול אנימציה ועוד. השנה נוספה לרשימה גם מסגרת חדשה, תחרותית, של סרטים קצרים שאינם סרטי גמר. בכך מצטרף הפסטיבל למגמה עולמית, השמה דגש גדל והולך על יצירות למסך, הנפרשות על פרקי זמן מצומצמים.

בזמנים בהם השואה מונגשת בסטורי והעולם החופשי מנוהל בטוויטר – מנסה השנה גליון "מחברות דרום" החדש לחקור, אמנם מעט באריכות, את ההשלכות של קיצור תולדות הזמן הזה על הסביבה האמנותית בה אנחנו פועלים.

קריאה מהנה

יעל ויונתן

קוצר היריעה – פרויקט מיוחד

ראיונות – אוצרות

מניאטורות