רבי פנים אנו רוצים לחשוב על השחקנים שלנו. בגעגוע גדול אנו זכרים ברונית אלקבץ ז"ל ומגלים בהפתעה כי לא לריבוי פניה אנו מלאי געגועים אלא דווקא לנוכחותה המהפנטת, החד פעמית, להוד
ההוא שלה.

בדיוק איזמלי הצליחה במנעד דמויותיה לזקק עבורנו דבר חמקמק – אומרת לא אומרת. כל דמויותיי אחת הן. הן האנוש הקיים בכל אחת ואחד מאיתנו. על ההדר שבנו ואפסיותנו.
בפסטיבל השנה בחרנו לערוך מחווה לקולנוע הצרפתי של רונית אלקבץ. עוד מדינה. עוד קאנון תרבותי שזכה לצרף את עבודתה של רונית לתוך ההיסטוריה הפרטית שלו.
בבחירה זו אנו מבקשים לייחד נופך אחר בעבודתה של רונית. רונית שהייתה יקירת הפסטיבל. מקור כח ועוצמה של פסטיבל דרום. של הקולנוע הישראלי. הייתה לא רק שלנו. קוראת תיגר על ניכוס דמותה המתגלה במסך ומעניקה עוצמה.

ככל שדייקה בבחירותיה, בעבודתה, במסירותה לאופייה הייחודי של כל דמות שבחרה לגלם, הציפה עבורנו, דרך הקולנוע, אמת פשוטה: ככל שנדע לדייק את השונה בנו, על החד פעמיות שלנו, נגלה עד כמה אנו דומים. עד כמה אנו שווים. עד כמה יפים. אל-מותיים.