ישי אדר – ראש מסלול מוזיקה וסאונד לקולנוע, נסע לאתיופיה להרצות ולהשתתף בסדנת קולנוע, בין המפגשים וההקרנות המרתקים, ישב לכתוב לנו קטעי יומן, שמתעדים בזמן אמת את הביקור.

פרק ראשון – שייק פפאיה

שייק אתיופיה
טסתי לכאן כדי להעביר סדנא בת שלושה ימים על מוזיקה בקולנוע. במהלך ארגון הסדנא היא הפכה לאירוע ראשון מסוגו באתיופיה. הקרדיט המרכזי לכך מגיע לניתאי שנדר, אתיופי ישראלי שחי פה ובין השאר גם מלחין מוזיקה לסרטים וסדרות טלוויזיה. בשיתוף עם חברת ההפקות EML ואוניברסיטת אדיס אבבה, ניתאי הפך את הסדנה לפסטיבל. בתכנית, מעבר לסדנה שלי: סדנה של השחקן ישי גולן Ishai Golan, סרטים קצרים מתוצרת מקומית, מבחר סדנאות של מיטב במאי הקולנוע והטלוויזיה של אדיס אבבה ולקט משובח מסרטי הגמר של המחלקה (אנימציה, טלוויזיה וקולנוע). היומיים הראשונים שלאחר הנחיתה הוקדשו להתארגנות והסתגלות, וגם לטיול קצר באזור הכפרי שליד אדיס אבבה. אפילו הספקתי להיות נוכח בחתונה של זוג צעיר בכפר של בני השבט אומורו. מחר, במפגש הראשון של הסדנה, אעביר למשתתפים (מקצועני תעשיה וסטודנטים מהמחלקה ל-theatrical arts באוניברסיטה) את אותם תכנים בדיוק שאני מלמד אצלנו בכיתות. מהי מערכת היחסים הבסיסית בין דימוי לסאונד? מי משפיע על מי ואיך? מהם חוקי היסוד של קטעי מוזיקה בסרטים וכו'. אני סקרן לדעת מה תהיה התגובה, כמה אנשים יגיעו וכו'. צריך להבין שבמקום כמו אתיופיה שום דבר לא מובן מאליו. נחכה ונראה.
(בתמונה: בנות חמודות מצחקקות מכל דבר שאני עושה בזמן שאני שותה שייק פפאייה.)

פרק שני – הפסקת חשמל

ישי מרצה אתיופיה

יום, לאחר חודשים של הכנות, קיימנו את הסשן הראשון של שבוע הקולנוע באדיס אבבה. התכנית היתה אמורה להיפתח עם הסרט "לילה אחד ביפא", סרט הגמר עטור הפרסים של רז בר דוד. ניתאי שנדר, היוזם והמפיק המרכזי של האירוע, צפה לילה לפני בדרמה, וניגש אלי בבוקר מבוהל: ״אי אפשר להקרין את זה פה״.

- ״למה לא?"
- "ישי, ללאאא!״

מסתבר שבאתיופיה הנושאים בהם עוסק הסרט הם טאבו מוחלט. זה היה יכול  להסתיים במהומה. אפילו בבית כלא.

אז מה כן – לאחר הקמה זריזה של האולם וקצת כאוס אופייני (עיכוב של השומרים בכניסה, חיבורים חסרים למקרן וכו) הגיעה שעת ההרצאה, אבל לפי השעון האפריקאי היה יותר הגיוני ללכת קודם לאכול. לאפריקה שעון משלה, והדברים מתחילים ומסתיימים מעצמם. סוג של תודעה קולקטיבית. אם אני אאחר גם אתה תאחר. כך נרגיש אחד את השני ובסוף יהיה בסדר. זה פחות או יותר הראש.

וכך לאט לאט, במין קסם , כשבדיוק סיימנו לפתור את אחרונת הבעיות הטכניות, הם הגיעו. קהל נלהב של אנשי תעשיית הקולנוע, סטודנטים ומתעניינים. לאחר חצי שעה של הרצאה – הפסקת חשמל. יש פה המון הפסקות כאלה, בבוקר תפסה אותי אחת במעלית. ניצלתי את הזמן לשאלות על מה שראינו עד כה. זה הפך לדיון מעמיק וארוך. לאחר שעה וקצת של שאלות ותשובות, בטיימינג מושלם – כשהקהל יושב דרוך ומקשיב, חזר סוף סוף החשמל.
המשך מחר.

פרק שלישי – רדיו אפריקה

ברדיו אפריקה from Film Sapir on Vimeo.

יום לאחר הסשן הראשון של הוורקשופ, הזמינו אותנו להתארח בתחנת הרדיו המקומית Afro FM, מבחינתי להתארח בתחנה עם שם כזה זה משהו שאחריו אפשר לפרוש לגמלאות. באדיס אבבה, לשם הזה יש משמעות מאד פשוטה וטבעית. אני מצרף קטע מהראיון בצירוף תמונה מהאירוע.

כמו כל דבר באדיס אבבה – הניגודים הלמו עמוק בתודעה שלי. האזור המקיף את התחנה הוא אוסף של דרכים לא סלולות, זרועות פחונים, קבצנים, חנויות מסחר, קיוסקים ורוכלים עם מסטיקים או סיגריות – שמחפשים לקוחות פוטנציאלים. התחנה, מוקפת חומה, נראית כמו משרד של מנהל שמורת טבע באמצע היער. בפנים מראה מודרני רגיל של תחנת רדיו. כמי שהתארח לא מעט ברדיו בארץ אני יכול לקבוע שהציוד, בקול ישראל לפחות, ישן יותר. ניתאי, מפיק הסדנא ואני התראיינו על ההתרחשות הקולנועית לכבודה הגענו, ועל שלל המשמעויות שלה. סיפרתי קצת על עצמי. התחנה, דוברת אנגלית שמשמיעה. בעיקר מוזיקה שחורה ואתיופית, קיבלה אותנו בחמימות רבה.

במקביל התרחשו הקרנות נוספות של סרטים מהמחלקה. כשהכנו את המבחר שיוקרן בסדנא הקלתי ראש בשמרנות הדתית וסמכתי על אנשי אתיופיה המדהימים שיוכלו לעכל ולהכיל קצת עיסוק להט"בי. אמנם נאלצנו לצנזר את ״לילה אחד ביפא״ אבל כנראה שהשאננות שלי המשיכה וזרמתי עם ההקרנה של ״אישך תשוקתך״. לא נכחתי בהקרנה, אבל הנה התיאור של יצחק מולה, ראש מטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה לישראל: ״ הקהל לא הגיב בצורה יוצאת דופן, אבל אני חושב שהם היו מאד נבוכים״.

מאוחר יותר באותו יום הסרט ״סיסאי״ של דוד גברו זכה למחיאות כפיים סוערות, הצלחה אדירה.

פרק רביעי - שורשי הבלוז

VID-20170218-WA0005 from Film Sapir on Vimeo.

הנגן שבסרטון הוא אזמר (זמר-מספר סיפורים מסורתיים בחריזה), הוא בן 97, מה שטוען במשמעות מיוחדת את הטקסט של השיר  שהוא שר כאן לכבודנו, מעין בלוז עממי, או יותר נכון – המקור של הבלוז. הכלי עליו הוא מנגן נקרא מסינקו . זה כלי מסורתי בעל מיתר אחד עשוי שיערות סוס.

"אני לבד בעולם
מה כבר נשאר לי?
נשאר לי למות
כבר אין לי חברים
כולם מתו"

אודות הכותב