מאת: ספיר סלוצקר עמראן

טל גלבוע היא סוס מנצח. כזה שכל מאבק חולם עליו. כריזמטית, חכמה, חדה, חדורת מטרה ועם המון אמונה ואידיאולוגיה. הסרט על טל גלבוע הוא יותר מסרט על אקטיביסטית בולטת במאבק על זכויות בעלי החיים ולעידוד הטבעונות, זה סיפור על הקרבה ועל המחיר שאנחנו משלמות בתור אקטיביסטיות. 

זה סיפור על הרף, על הקו הדק בין המאבק שאנחנו מאמינות בו כל חיינו. על הוויתורים שנהיה מוכנות לעשות כדי להתקדם עוד קצת והאם הם שווים את זה? התשובה איננה כל כך פשוטה. 

טל גלבוע היא סוס מנצח, אבל מה יקרה ביום שהסוס יהיה מותש וייצא מהמרוץ? שכוחותיו לא יעמדו לו יותר? "כשאתה רואה סבל וסבל אתה נשרט בתוך הסבל הזה, אתה נכנס לתוך עצבות, דיכאון, שחיקה. זה משהו שאתה לא מוכן אליו, אתה לא ערוך לו, אתה לא יכול לעמוד בזה", כך אומר בסרט בעלה לשעבר של טל, בתקופה שעוד היו ביחד. בבחירה לקחת מאבק ולתת לו פנים, למתג אותו ולשווק אותו באמצעות דמות כריזמטית אחת, לעתים נשכחים המחירים שאותן פנים, שמושכות את הציבור הרחב לפעילות, גם משלמות מחיר.  

צבי גולדין, פעיל בולט נוסף בתנועה לזכויות בעלי חיים, מוצג בסרט כמי שניצב לצד טל במאבקיה אבל גם מפעיל אותה מאחורי הקלעים, לאחר שהוא מבין את הפוטנציאל הגלום באישיות שלה, כדי לקדם את מטרותיו. חודש בכלא? מעצר באזיקים מאחורי הגב? זה משרת את התנועה, "זה טוב לנו". זה מביא הרבה אייטמים, הרבה תקשורת. מעצרים באמת מביאים תקשורת, גם פרובוקציות. אבל מה זה עושה לנפש של אותה אקטיביסטית? מה זה עושה לנפש שלנו, ליכולת שלנו להכיל אנשים שלא נמצאים בדיוק במקום שלנו ועם הדעות שלנו? והאם גולדין הוא זה שמנהל את טל או שמא הוא עוד גבר שחושב שהוא שולט בכול, אבל לא יכול לזוז מילימטר ולתפקד בלי האישה?

הבחירה למתג את טל גלבוע היא ברורה מבחינה שיווקית, אבל מסוכנת לא רק לגלבוע עצמה, אלא גם למאבק. למאבק יש פנים רבות והקבוצה עובדת ביחד, לא כמועמד שרץ בקמפיין בחירות. המודל שמוצג בסרט הוא שמטרת העל היא טבעונות וכל האמצעים כשרים, כולל ויתור על החיים של הפעילים עצמם. מה המחיר הנפשי והפיזי של צפייה בבעלי חיים נשחטים או מעונים לפני מותם? 

על המחיר אנחנו למדות מדבריה של טל בסרט "אני לא יכולה להגיד שצדק זה מה שמניע אותי, מניע אותי עצב. אני נכנסת למקומות האלה כי זה לא בסדר, זה לא בסדר לעשות את זה למישהו [...] אני חייבת לראות את בעלי החיים בעיניים. אני נמצאת שם אתם, אני מרגישה את זה אתם, אני חווה את זה בגוף שלי ואז אני יכולה להעביר את הסיפור הזה אחרת, ואני מדברת מהנפש שלי באותו מקום. זה מה שגורם לי להרגיש, מעין התחייבות שלי מול בעלי החיים לא לעזוב". 

אני זוכרת תקופות אינטנסיביות של מאבק, ששקעתי בפעילות וזה הדבר היחיד שעניין אותי, אותו פינוי מבית או הפגנה מסוימת. לא הייתי מסוגלת לחשוב על משהו, לדבר על משהו אחר. לא הצלחתי להבין איך החברים שלי או משפחה מתעניינים בנושאים שהם לא אותו עניין. במידה מסוימת, על שלל ההבדלים, כשהסתכלתי על טל גלבוע בסרט ראיתי בעיניה לא רק אותי, אלא בעיקר חלק מהפעילים והפעילות שהולכים להפגנות של פלסטינים נגד הגדר והכיבוש בימי שישי. הדיסוננס והניתוק בין העולם הזה, העוולות שקשה להדחיק, לבין החיים היומיומיים של אנשים שלא בהכרח אכפת להם, וגם עם כן – רובם מעבירים את היום וסוחבים עוד יום. לא מעוניינים להיכנס למאבק, להילחם. עוד יום במשרד. 

אודרי לורד, המשוררת והוגת הדעות השחורה והלסבית, אמרה פעם : "הטיפול בעצמי אינו פינוק אלא שימור עצמי, אשר הנו – פעולה פוליטית של לוחמה".

כשאת – בגופך ונפשך – בחזית של מאבק אין זמן לזוגיות, אין זמן למשפחה, אין זמן לעצמנו. אנחנו אומרות לעצמנו שאנחנו בסדר, ממשיכות בפעילות שלנו אבל מרגישות שכבר נשברות מבפנים. מרוטות עצבים אבל כלפי חוץ שומרות על תדמית חזקה, כי יותר מדי תלוי בנו בשביל שניקח הפסקה. זהו סוג של "טראומה משנית" שאין לנו כלים להתמודד איתה. האכפתיות הזו, לפעמים היא גומרת לנו על הנשמה. 

בתוך כל הכאוס והבלגן כיום בישראל בפרט ובכלל בעולם, נשים מובילות מאבק של לביאות, שוברות סטיגמות של "נשים צייתניות", במאבקים פמיניסטיים שמונהגים ומנוהלים על ידי נשים שלא מוכנות להתפשר על האמת שלהן ולהתנחמד בשביל אף אחד, בדיוק כמו טל גלבוע. מתוך האישי שלנו אנחנו יוצאות אל הפוליטי, לא מתביישות במטרות ומשנות סדרי חברה ועולם. מאבקים של נשים הם מאבקים של ניצחונות מעטים וים של דמעות. 

אני בטוחה שכל אקטיביסט אבל בעיקר אקטיביסטית ימצאו עצמן בסרט ויבינו כיצד כנשים, מאוד קל לנו לוותר על עצמנו, לבטל את עצמנו מול אחר ומול מאבק, אבל עלינו להשכיל לטפל בעצמנו ולהכיר בקושי ובמחירים הנפשיים שפעילות חברתית ופוליטית דורשת מאיתנו. 

לא רק כדי לרפא את עצמנו, אלא כדי שנהיה גם מספיק חזקות לרפא את הקהילות שלנו. 

ספיר סלוצקר עמראן היא משפטנית, פעילה חברתית ופוליטית ובלוגרית באתר "שיחה מקומית".

  • דם חם: 13.6.17 | שעה: 22:00 | אולם: סינמטק 2

אודות הכותב